פסק-דין בתיק ב"ל 10395-03-10

1.                 עניינה של תביעה התובעת, גב' אסתר חטואל, הוא תשלום דמי אבטלה. תביעת התובעת לדמי אבטלה נדחתה על ידי הנתבע ועקב החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2.                 התובעת טוענת בכתב התביעה כי עבדה בשני מקומות עבודה. האחד - מכללת הקידמה הצפונית והשני - מכללת קיור קולג' - מכללה לרפואה אלטרנטיבית בקניון נהריה (להלן - מכללת קיור קולג'). עוד טוענת התובעת כי המעסיקה, מכללת קיור קולג' מסרבת למלא עבורה אישור מעסיק תיקני של המוסד לביטוח ולכן המוסד לביטוח לאומי מסרב לשלם לה דמי אבטלה. בסיכומיה מוסיפה התובעת וטוענת כי יש לראותה כעובדת שכירה במכללת קיור קולג', משהיא חשבה כל הזמן כי היא מועסקת אצלם כשכירה ואילו מכללת קיור קולג' לא התייחסה אליה כשכירה. התובעת עותרת כי בית הדין יעניק לה סעד מן הצדק ויורה כי היא זכאית לדמי אבטלה, ולו חלקיים.

3.                 הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי התובעת לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת כעובדת יומית, בהתאם לסעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת למכללת קיור קולג'  וכי התובעת איננה מבוטחת בתקופת עבודתה בקיור קולג ואין היא עונה על הגדרת סעיף 158 לחוק; ולכן לא ניתן לחשב את תקופת ההעסקה במכללת קיור קולג' במכלול תקופת האכשרה, הנדרשת לקבלת דמי אבטלה על פי החוק. לפיכך טוען הנתבע, כי התובעת לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת לבחינת זכאותה לדמי אבטלה.

4.                 השאלה העומדת בפנינו להכרעה, איפוא, היא האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת למכללת קיור קולג' בתקופה הנטענת והאם נצברה לזכותה תקופת אכשרה מספקת לזכאות לדמי אבטלה.

דיון  והכרעה

5.                 פרק ז' ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק) מגדיר מבוטח :

"(1)   תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו."

סעיף 160 לחוק קובע, כי דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל אשר השלים תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 161 לחוק. סעיף 161 לחוק קובע, כי תקופת האכשרה הנדרשת לעובד ששכרו משולם על בסיס יומי הינה 300 ימי עבודה מתוך 540 הימים האמורים.

ביום 16/3/09 נחתם הסכם בין הנתבע לבין ממשלת ישראל, לפיו ניתן לקבל דמי אבטלה גם כאשר לא נצברה תקופת האכשרה המלאה על פי החוק (להלן - ההסכם). לפי סעיף 3(4)(ב) להסכם, די בצבירת 194 ימי אכשרה, כדי לקבל דמי אבטלה (לתקופה קצרה מהתקופה המרבית על פי החוק). 

6.                 אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת צברה 188 ימי עבודה (שאינם כוללים את תקופת עבודתה במכללת קיור קולג') מתוך 300 ימי עבודה, בתוך 540 הימים שקדמו לתאריך הקובע.

השאלה העומדת לפתחנו, כאמור, היא - האם יש להכיר בתובעת - כמי שעונה להגדרת "עובד" המבוטח על פי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי, בתקופת עבודתה במכללת קיור קולג' מ- 1/2008 ועד 7/2008, ומשכך לראות בתקופה זו כתקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה.

7.                 התובעת העידה שהועסקה כשכירה במכללת קיור קולג' וסברה כל הזמן שהיא מועסקת כשכירה במכללה. לדבריה, עבדה כמדריכה פעמיים בשבוע, כשלוש שעות בכל פעם, ושכרה עמד על 70 ש"ח לשעה. את תמורת עבודתה קיבלה התובעת בשיק משוך על שמה ולא קיבלה תלושי שכר.

8.                 בפנינו העיד מר אבשלום אביזמר, מבעלי מכללת קיור קולג'. מר אביזמר ציין בעדותו בפנינו כי התובעת לימדה במכללת קיור קולג' 18 מפגשים, שכל אחד מהם נמשך שלוש שעות. כן ציין כי מכללת קיור קולג' לא ראתה בתובעת כעובדת שכירה, התובעת לא קיבלה תלושי שכר ולא נוכו בגינה דמי ביטוח לאומי, משהתובעת לא נחשבה כשכירה ולא הייתה אמורה לעבוד כשכירה. עוד הוסיף מר אביזמר כי רוב המרצים במכללת קיור קולג' לא היו שכירים. בנוסף ציין מר אביזמר כי התובעת מילאה טופס ניכוי מס במקור והגישה לקיור קולג' אישור ממס הכנסה ל"קביעת שיעור הניכוי מתשלום שכר מרצים" (מוצג ת/2) ובהתאם לאישור שולם לה שכר המרצים.

9.                 התובעת לא חלקה על עובדות אלו. משכך המסקנה היא שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין מכללת קיור קולג' ולא ניתן לראות בתובעת, כמי שעונה להגדרת "עובד" המבוטח על פי סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי, בתקופה שמ - 1/2008 ועד 7/2008. משכך אין לראות בתקופה זו -  כתקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה.

10.             משאין מחלוקת כי התובעת צברה 188 ימי עבודה בלבד, הרי שהתובעת לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת על פי החוק, גם לא זו המקוצרת, ואינה זכאית לדמי אבטלה.

11.             התובעת עותרת לבית הדין שיורה על זכאותה לדמי אבטלה ולו מטעמי צדק. אין בידינו ליתן בידי התובעת את הסעד לו היא עותרת. המוסד לביטוח לאומי, כמו גם בית הדין, אינם מוסמכים להעניק גמלה, מקום שלא מתקיימים התנאים המזכים בה לפי הוראות החוק.

אמנם לנתבע סמכות מיוחדת ליתן הענקות מטעמי צדק (סעיף 387 לחוק), ברם, סמכות זו אינה מתייחסת לאי תשלום גמלת דמי אבטלה מחמת אי השלמת תקופת אכשרה לפי סעיף 161 לחוק. לעניין זה כבר נפסק כי המוסד לביטוח לאומי מוסמך להעניק סעד מטעמי הצדק, אך ורק על פי המבחנים שנקבעו בסעיף 387 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחו, ולא מעבר לכך. (ר' דב"ע מט/102-0 אסתר לרנר נ' המוסד פד"ע כ"א 270).

12.             לאור כל האמור לעיל -  התביעה נדחית.

13.             אין צו להוצאות.